מספר: ת"ר 1
שם: העברת התקשורת שלך לאחר
תכלית: לרכוש את המיומנות להעביר תקשורת ספציפית אחת אל אדם שמקשיב לו ושהיא תובן.
האם ראית אי פעם מישהו שפשוט ממשיך לדבר, מבלי לדעת אי פעם אם התקשורות שלו מתקבלות או לא? חלק חשוב בנוסחת התקשורת הוא להביא לכך שהאדם יהיה מובן.
פקודות: התלמיד בוחר משפט (תוך השמטת הביטויים של "הוא אמר") מהספר עליסה בארץ הפלאות, וקורא אותו למאמן. הוא חוזר על כך עד שהמאמן שבע רצון שהמשפט אכן הגיע אליו.
ת"ר 1 |
|
תנוחה: התלמיד והמאמן יושבים פנים אל פנים במרחק נוח זה מזה.
דגש האימון: התקשורת עוברת מהספר אל התלמיד, וממנו - כתקשורת שלו עצמו - אל המאמן. אסור שהיא תעבור מן הספר אל המאמן. היא חייבת להישמע טבעית ולא מלאכותית. לחיתוך הדיבור (אופן הגיית המילים) ולאמנות הנאום (מאפייני ההתנהגות והאמנות של דיבור בפומבי) אין כל חלק בכך. עוצמת הקול כן עשויה להיות חלק מהעניין.
המאמן חייב לקבל את התקשורת (או השאלה) בבהירות ולהבין אותה, לפני שהוא אומר "טוב".
אין כל משמעות מיוחדת לשימוש בספר עליסה בארץ הפלאות. בתרגיל זה אתה אומר דברים מן הספר במקום להמציא אותם.
כל רעיון שאתה הופך אותו לשלך הוא רעיון שלך. כאשר אתה לוקח רעיון מתוך ספר, הוא הופך להיות רעיון שלך, אתה מעביר אותו לאדם אחר. יש לאמן את התרגיל בדרך זו. התקשורת איננה מהספר אל המאמן. היא מהספר אל התלמיד, ואז התלמיד, שהופך את הרעיון לשלו, מביע את אותו רעיון אל המאמן באופן כזה שהוא יגיע אל המאמן.
אנחנו יודעים מיד שאדם אינו יכול לתקשר כאשר הוא אינו מסוגל לבצע את הצעד הבסיסי הראשון הזה - לקחת רעיון, להפוך אותו לשלו ואז לתקשר אותו למישהו אחר.
באימון אנחנו אומרים לתלמיד למצוא משפט בספר עליסה בארץ הפלאות, ואז, כשהוא לוקח אותו בתור הרעיון שלו, לתקשר אותו ישירות אל המאמן. הוא יכול לומר את אותו משפט פעם אחר פעם, אם הוא רוצה, בכל דרך שבה הוא רוצה להגיד אותו, עד שהמאמן יגיד לו שהוא חושב שהתקשורת הגיעה אליו.
ההתכוונות היא זאת שמתקשרת, לא המילים. וכאשר ההתכוונות לתקשר אל מישהו עוברת אליו, התקשורת הגיעה.
ההתכוונות חייבת לתקשר, והיא חייבת להיות מתוקשרת ביחידת זמן אחת. לא חוזרים עליה מהפעם האחרונה שחזרו עליה. היא חדשה, טרייה, מתוקשרת בזמן הווה. כאשר תקשורת מועברת בהצלחה אל הצד השני, האדם יכול אז למצוא תקשורת אחרת ולתקשר אותה.
נוסח דיבור: המאמן אומר "התחל", אומר "טוב" בלי התחלה חדשה אם הוא מקבל את התקשורת או אומר "פסול" אם הוא לא מקבל את התקשורת. לא משתמשים שוב ב-"התחל". משתמשים ב-"זהו זה" כדי להפסיק לצורך התדיינות או כדי לסיים את הפעילות. אם מפסיקים את התרגיל לצורך התדיינות, המאמן חייב לומר שוב "התחל" לפני שמתחילים אותו מחדש.
התלמיד עובר את התרגיל רק כאשר הוא יכול להעביר תקשורת אל האדם האחר בטבעיות, ללא מאמץ או מלאכותיות, או הינד ראש ומחוות של נואם, וכאשר התלמיד יכול לעשות זאת בקלות ובנינוחות.