אם לאדם אין כל היכרות עם הדרך שבה מצב (איזור) צריך להיות, הוא אינו יכול לזהות בו בקלות נקודות-חריגה (נתונים לא הגיוניים).

דבר זה יכול גם להיקרא מצב אידיאלי או סיטואציה אידיאלית. אם אדם אינו מכיר את המצב האידיאלי או את הסיטואציה האידיאלית, אזי לא סביר שהוא יבחין בנקודות לא אידיאליות בהם.

הבה נשלח חקלאי לים. במשב רוח קל, הבה נשלח חקלאי לים. במשב רוח קל, כשהמפרשים והציוד שלהם חורקים והמים מכים בגוף הספינה, הוא בטוח שהספינה עומדת לטבוע. אין לו שום היכרות עם הדרך שבה זה אמור להישמע או להיראות, לכן הוא מפספס כל נקודת-חריגה ממשית ועלול לראות את כל הנקודות החיוביות בתור נקודות-חריגה.

אולם ביום רגוע ויפה הוא רואה אוניית משא מתקרבת לכדי מרחק של 150 מטרים מצד ספינתו ומתקדמת לאחור במלוא המהירות, וחושב שהכל נפלא.

קצין מנוסה עשוי לנסות כמטורף למנוע התנגשות, וכל מה שהחקלאי יחשוב הוא שהקצין אינו מנומס! החקלאי, בהיותו חסר כל היכרות עם הים ומשום שאין לו כל אידיאל באשר לאופן ניהולם החלק של העניינים, נדיר שהוא יראה נקודות-חריגה אמיתיות אלא אם כן הוא טובע. אולם מלח מנוסה, שמכיר את המצב על כל אופניו המשתנים, רואה נקודת-חריגה בכל דבר לא הגיוני קטן.

מצד שני, המלח בחווה יפספס לגמרי מחלה בחיטה ושער פתוח, ולא יראה שום נקודות-חריגה בחווה שהחקלאי יודע שהיא עומדת לפשוט את הרגל.

הכלל הוא:

/A/לאדם חייב להיות מצב אידיאלי שאליו הוא יוכל להשוות את המצב הקיים.//

אם לצוות אין מושג כיצד ארגון אמיתי צריך להתנהל, הוא יפספס נקודות-חריגה ברורות.

רואים דוגמאות לכך כשמנהל ארגון מנוסה שמבקר בארגון מנסה להצביע בפני חבר צוות טירון (שאין לו כל אידיאל או היכרות עם המצב) על מה שחורג. חבר הצוות הטירון מתקן באי-רצון את מה שהוא אומר לו לעשות, אבל מניח לכך ברגע שהוא עוזב. מאחר שאין לו היכרות עם ארגון מושלם ואין לו אידיאל משלו, חבר הצוות הטירון פשוט אינו רואה שום דבר שגוי, וגם אינו רואה שום דבר נכון!

התוצאות מכך הן בעצמן לא הגיוניות. אתה רואה מנהל חסר הכשרה שמפטר את כל מי שמייצר ועוזב במנוחה את האנשים המושחתים. נניח שהאידיאל המוטעה שלו יהיה ארגון שקט. לכן הוא מפטר את כל מי שמרעיש או שבא בדרישות. הוא מתעלם מסטטיסטיקות. הוא מתעלם מהדברים שהוא צריך לפקוח עליהם עין רק משום שיש לו אידיאל לקוי ואין לו כל היכרות עם מצב נאות.

טעויות התבוננות

כאשר המצב אינו מוכר, אדם צריך להתבונן היטב כדי להיעשות ער לדברים. הבחנת שתיירים עושים זאת. אולם התושב הוותיק "רואה" הרבה יותר ממה שהם רואים בשעה שהוא הולך היישר קדימה לאורך הרחוב.

קל לבלבל בין הנתון החדש לבין "העובדה החשובה". "זה היה יום חם יחסית לחורף" מהווה עובדה מועילה רק כאשר מתברר שלמעשה הכל קפא באותו יום או שהנתון הזה הצביע על נקודת-חריגה אחרת כלשהי.

רוב הטעויות בהתבוננות נעשות משום שלאדם אין אידיאל עבור המצב או שאין לו היכרות איתו.

עם זאת, קיימים מקורות נוספים של טעויות.

"להיות reasonable" הוא האשם העיקרי. למשל, אנשים עושים דאב-אין (מניחים או מחזיקים בתפיסה כוזבת ומשלה של משהו) לחלק חסר בתוך רצף במקום לראות שהוא אכן חסר. הם מדמיינים את קיומו של נתון כוזב משום שהרצף שגוי או שחסר בו צעד.

מחריד לראות באיזו קלות אנשים "קונים" דאב-אין. הם עושים זאת משום שרצף לא הגיוני נותן תחושת אי-נוחות. כדי להקל את אי-הנוחות הם מעוותים את ההתבוננות שלהם עצמם בכך שהם מתעלמים מנקודת-החריגה ומגיעים למסקנה שונה.

התבוננות מדויקת

ישנם תנאים מסוימים שהם הכרחיים לשם התבוננות מדויקת.

הראשון הוא אמצעי של קליטה חושית, בין אם על-ידי תקשורת מרחוק באמצעות קווי תקשורת שונים או על-ידי הסתכלות, הרגשה או התנסות ישירה.

השני הוא אידיאל של איך צריך להיות המצב או האיזור.

השלישי הוא היכרות עם האופן שבו מצבים כאלה נראים כאשר העניינים מתקדמים יפה או גרוע.

הרביעי הוא הבנת נקודות חיוביות או דברים צודקים כאשר הם מצויים.

אנשים קונים בקלות נתונים דמיוניים. כדי להקל את אי-הנוחות הם מעוותים את ההתבוננות שלהם עצמם בכך שהם מתעלמים מנקודת-החריגה ומגיעים למסקנה שונה.

החמישי הוא זיהוי נקודות-חריגה (מכל הסוגים) כאשר הן מופיעות.

השישי הוא יכולת מהירה לנתח נתונים.

השביעי הוא היכולת לנתח את הסיטואציה.

השמיני הוא הנכונות לבדוק באופן מדוקדק יותר את האיזור של החריגה.

לאחר מכן, האדם צריך שיהיו לו הידע והדמיון הנדרשים כדי לטפל.

ניתן לקרוא לאמור לעיל מחזור ההתבוננות. אם קוראים למספר תשע בשם טיפול, יהיה זה 'מחזור השליטה'. אם האדם מאומן לחשוב על כל הווריאציות של נקודות-החריגה (אי-לוגיקות) ולומד היטב לחשוב על אידיאל ורוכש היכרות עם המצב או עם סוג האיזור, אז יכולתו להתבונן ולטפל בדברים תיחשב לעל-טבעית כמעט.